מה הוא שטר מטען אווירי?
שטר מטען אווירי הוא מסמך נלווה להובלת סחורה, שנועד לביצוע פעולות של שילוח בין לאומי והוא מספק פרטים אודות המשלוח, לרבות יעד, שם השולח וסוג שירות. משנת 1998 ניתן להחליף שטר מטען במקרים רבים גם בתעודת משלוח.
זהו מסמך המורכב מכל הפרטים על הסחורה המועברת באמצעות מטען אווירי. השטר הוא מסמך הנלווה לסחורה הנשלחת על ידי שליח בינלאומי, ומאפשרת מעקב אחריה. הוא משמש לצורך קבלת סחורה על ידי חברת תעופה, ומשמש כחוזה הובלה לשילוח בינלאומי בין השולח לבין המוביל. השטר הינו הסכם משפטי שניתן לאכוף אותו על פי חוק. לעתים קרובות, במהלך סכסוכים בין הצדדים המעורבים במסחר, השטר הוא הבסיס לפתרון המחלוקת בין הצדדים. במסגרת תקנות השילוח הבין לאומי, העברת השטר, כמוה כהעברת הסחורה לכתובתו של מקבל המטען. מסיבה זו, איגוד התחבורה האווירית הבינלאומי (IATA) הורה למפעילי מטענים אוויריים ברחבי העולם להנפיק בפורמט סטנדרטי את שטרות המטען האווירי, על מנת להבטיח שלא יהיו אי התאמות.
שטר המטען הוא מסמך הזהות של המטען, בדומה לדרכון של הנוסע, והוא מפרט את דבר המשלוח הבין לאומי ביבשה, באוויר או בים. בין הפרטים המצויים בו, ניתן למצוא את כתובתו של שולח המטען, הפרטים של המקבל, כמות האריזות שנשלחו, משקלן ומידותיהן. השטר מונפק על ידי ספק או הסוכן המייצג את המוביל ויש בו פרטים כגון תכולת המשלוח, תנאים שבהם המסחר אמור להתרחש ומידע חיוני אחר.
המעמד החוקי של שטר מטען אווירי
זהותו של המוביל קובעת את המעמד המשפטי ואת הסוגים השונים של סוגי שטרי המטען. דוגמא לכך, היא שלשטר המטען הימי יש מעמד חוקי כמו של צ'ק ועל מנת להסב אותו לצד ג', יש צורך בחתימת הסבה. המספר המופיע על גבי שטר המטען, מחולק לשניים, קידומת ומספר. זהות המוביל היא שקובעת את הקידומת. החתימה על גבי המטען, הינה באחריותו הישירה של סוכן האונייה, החתימה הינה של החובל, או של כל אדם שבסמכותו לחתום על שטר המטען. ההנחה היא שלחותם מידע מדויק בכל הקשור לאותו מטען וכמו כן, ידועים לו הכמות והמצב של המטענים. מבחינה חוקית, שטר המטען הינו הוכחה בלבד לעצם כך שהמטען הגיע ליעדו. הוכחה זו אינה מהווה עדות לכך שהטובין הספציפיים, הם אכן אלה שהגיעו ליעד.
כאשר מתקבלת ההצהרה של מייצא המטען, היא אינה מהווה הוכחה ולבעל המטען אין למעשה דרך לוודא שהמטען הספציפי הוא אכן זה שהגיע. לסוכן שמורה הזכות לציין על גבי שטר המטען כי הכמות המצוינת אינה ידועה ובמקרה מסוג זה, שטר המטען אינו מוכיח כי אכן ידועה כמות המטען שהועמסה.
המקבל את שטר המטען ומחזיק בו באופן חוקי, הוא הבעלים החוקיים של המטען ולמעשה כאילו החזיק במטען עצמו - המחזיק בשטר המטען יכול למכור אותו לצד שלישי ובכך להעביר את הבעלות לאחר.
שימושים מרכזיים לשטר מטען אווירי
בעולם השילוח הבין לאומי, מקובל כי ישנן כמה מטרות לשטרי המטען האווירי:
1. הוכחה שהמטען נמסר בכתובת האמורה. מקבל המטען חותם על מסמך עליו מתנוססת ההצהרה Clean on board שמשמעותה כי הטופס עצמו נראה תקין ושלם ואין בהצהרה זו משום אישור לגבי תקינותו ושלמותו של המטען עצמו.
2. מסמך המשתף במידע את כל השותפים לביצוע העסקה.
3. חוזה המעיד על הובלת מטען, בין השולח לבין המוביל .
4. חוזה הובלה בין הצדדים, כולל התייחסות לכתובות של השולח ושל המקבל וכן הפרטים של זהות המוביל.
5. הצהרה על תכולת המטען.
6. תיאור המטען וההנחיות המתייחסות לדרך בה תבוצע הובלתו וכן המקום בו הוא יימסר. היצואן יכול לתת לחברת התעופה הוראות משלוח שונות כגון היכן תשולם ההובלה, או האם יש לבצע את המשלוח בקירור וכד'.
7. מסמך המעיד על הנחיות הביטוח ומה הן כוללות.
8. מעקב אחר ההובלה, כולל המקום בו יימסר המטען. העברת המטען מפורטת באמצעות מסמך המוכר בשם "פקודת מסירה".
9. השולח של המטען והמקבל שלו, יכולים להסכים על סעיפים נוספים.
אופן ההחזקה בשטר מטען אווירי - מי צריך אותו?
המוביל מחויב לשאת עמו את שטר המטען, היות והמסמך מזהה את המוביל כבעלים ומחזיק העותקים כמקבל המטען וכבעלים. במידת הצורך, המוביל יכול לבקש מהשולח להנפיק שטר מטען, גם אם המסמך אינו נדרש עוד על פי חוק. עותק ספציפי של שטר המטען כולל את זכות הרשות של מבצע השילוח הבין לאומי לקבל החלטות לגבי המטען. לעצור, להחזיר או למסור את הסחורה לנמען אחר.
שטר מטען אווירי - סיכום
על פי חוקי השילוח הבין לאומי, שטר המטען הוא בעיקר אישור על קיומו של המשלוח והוא אינו מוכיח כי למחזיק בו יש זכות כלשהי על הטובין. בנוסף, מסמך זה אינו סחיר ולכן אין כל אפשרות להסב אותו באמצעות חתימה. הנפקתו מבוצעת בהתאם להוראות אמנת וורשה משנת 1929, הקובעת מהם הפרטים החייבים להופיע על גבי השטר.
שטר המטען משמש הוכחה לכריתת חוזה ההובלה בין השולח (היצואן) לבין המוביל (רכבת, חברת תעופה, משלח). בנוסף לתפקיד הזה, עותק ספציפי של שטר המטען כולל את זכותו של השולח לעצור את המטען בדרכו, להחזירו או למסור אותו לנמען אחר. בכך למעשה, נותר השולח עם אפשרות לנקוט בסנקציות גם לאחר ששלח את המטען. במידה והשולח לא מקבל את מלוא התמורה, או אם לא מתקיימים כל התנאים כפי שהוגדרו בשטר המטען, הוא עדיין יכול לעצור את המשלוח. זכות זו פוקעת אם הטובין הועמדו לרשות הנמען לאחר ההגעה ליעד.
